יש בקרים שבהם האדם נעצר, לא מפני שהעולם מאט, אלא מפני שהלב רוצה להקשיב. יום הולדתי השבעים היה מן הבקרים הללו, בוקר שבו האור האנושי היה גדול כמעט כמו האור בחדר עצמו, ובתוכו נצרפה בי הכרת תודה עמוקה: אישית, משפחתית ורוחנית.
בבוקר הזה עמד אדם אחד מאחורי הקלעים, תמך, ניהל, כיוון ובנה, גדעון מור. גדעון, אינני יודע אם יש מילים מדויקות די לתאר את מסירותך. לקחת על עצמך את ארגון המופע כולו ביד רמה אך גם ביד רגישה; יד שמנהלת ויד שמקשיבה. היית הרוח הטובה שדאגה שהכול יזרום, שיופיעו האנשים הנכונים ברגע הנכון, שהשקט והדיוק יתפרו את הרגעים למנגינה אחת. היית יותר ממארגן, היית חבר, שותף לדרך, ואדם שרואה את הנשמה שמאחורי המילים. אין בי אלא תודה גדולה.
ואלייך, אשתי האהובה, את שבשקט שלך, בעומק לבך וברכות נוכחותך מאפשרת לי לכתוב, לחלום, ללמד ולבנות. בשתיקתך החכמה והאוהבת את מעניקה לי את המרחב שבו נשמתי מוצאת את קולה. את היסוד שעליו נשען ביתי, בית של מחשבה, של רגישות ושל עקשנות טובה. תודה על החיים שחלקנו יחד, על חסד יומך ועל האמונה שניתן לגדול גם בגיל שבעים.
ולכם, ילדיי היקרים, וגם לכם, כלותיי וחתניי, משפחתי הרחבה והאהובה. כל אחד ואחת מכם הוא עולם שלם, פרק נוסף שנוסף לחיי. אתם הגשר בין עברי לבין עתידי, ואתם מלמדים אותי שאב, וגם חם, נשאר תמיד תלמיד של ילדיו ושל החוליות החדשות שנוספו למשפחה. תודה על האהבה, על הסבלנות, על הדרך שבה אתם מקבלים את סקרנותי, את מרדנותי ואת כתיבתי שאינה נחה לרגע.
ולכם, נכדיי האהובים, אתם הניצוץ שמזכיר לי למה כל זה חשוב. מבטכם הרחב, צחוקכם, רגליכם הקטנות הרצות אליי, כל אלה מלמדים אותי להתפעל מחדש מהעולם, כאילו אני רואה אותו בכל בוקר מחדש. כל חיוך שלכם הוא הבטחה.
ולבסוף, קהל הרבים של האוניברסיטה העממית החינמית בירושלים. אינכם “קהל” בלבד. אתם קהילה, אתם הלב הפועם של המפעל הרוחני שאנו בונים יחד כבר שנים.
בכל יום שני, כשאתם מגיעים, עם השאלות, עם הוויכוחים, עם הסקרנות ועם הרצון להשכיל ולהחכים, אתם מוכיחים שהחכמה איננה מגדל שן אלא שולחן משותף. הגעתכם לבוקר הזה, רבים כל־כך וברוח טובה כל־כך, הייתה המתנה הגדולה ביותר שאפשר היה לבקש.
ברצוני להביע תודה מיוחדת גם ללב האמנותי של הבוקר הזה:
לזמרת האופרה רעות, שקולה הצלול והנוגע ללב מילא את החלל ביופי שלא יישכח;
למתתיהו ושמוליק, ההרכב המוזיקלי שלנו, שהעניקו למפגש נשימה עמוקה, הרמונית ומאחדת;
ולתודה מיוחדת לבמאי הסרטון על חיי ופועלי, מר דוד שרמן, על יצירה רגישה, מוקפדת ומלאת מחשבה. דוד, הצלחת לתפוס לא רק את הסיפור אלא את הנשמה שמאחורי המילים, והבאת אותה למסך בעדינות ובכישרון רב. הסרטון שלך היה מתנה אמיתית, חלון של אור שנפתח בפני כל הנוכחים.
ותודה חמה לעו »ד נסים עוג’ר, היועץ המשפטי של המיזם, על הברכות שנאמרו בשם כל הקהל. נסים, דבריך היו מבע של שותפות עמוקה ושל אמון מלא בדרך שאנו סוללים יחד. נגעת בי ובכל הנוכחים.
בגיל שבעים למדתי מחדש כמה מעט אדם יכול לבדו, וכמה רחוק הוא יכול להגיע כשהוא הולך לצד אנשים שמאמינים בו. הבוקר הזה לא היה שלי בלבד — הוא היה של כולנו: של הידיים שעזרו, של הלבבות שנפתחו, ושל הרוח שכל אחד מכם הביא עמו.
תודה לכם, על האהבה, על האמון, על הדרך.
תודה שהזכרתם לי שוב שהחיים אינם נמדדים בשנים, אלא בנוכחות האנשים המלווים אותנו בהם.