גב’ עינט קרמר « בין ‘ברית עולם’ ל’תורת ארץ ישראל’או – מה שגרטה לא יודעת » באוניברסיטה העממית החינמית

עינט קרמר (48), שנולדה כעינת טיקטין וגדלה בבית דתי־לאומי ברחובות, שירתה בצה״ל ביחידה 8200. במהלך השירות נדבק בה השם ״עינט״ (עם ט׳), ובהמשך אף שינתה אותו רשמית, כמבטא של ״עין טובה״.
לאחר הצבא החלה ללמוד הנדסת מערכות תקשורת באוניברסיטת בן־גוריון, אך במקום להמשיך לכיוון ההייטק בחרה בעשייה ערכית־חברתית. היא הצטרפה ל״מגמה ירוקה״, שם חיברה בין רעיונות סביבתיים לערכים יהודיים כמו ״בל תשחית״ ושבת כיום של צמצום צריכה. בהמשך החלה לשלב גם דברי תורה בפעילות הסביבתית.
לאחר התואר הראשון המשיכה לתואר שני במדעי היהדות במכון שכטר, וכתבה תזה על הקשר בין ערכים יהודיים, ערכים הומניסטיים וזהות אקטיביסטית. מתוך תחושת חסר בידע ובשיח על יהדות וסביבה, הקימה את אתר ״טבע עברי״, שב־2007 הפך לעמותה לקידום אחריות סביבתית־יהודית בישראל. דמות מרכזית שסייעה לה בתחילת הדרך היה הרב מיכאל מלכיאור, המשמש עד היום נשיא העמותה.
בשנת 2013, לקראת שנת השמיטה, ייסדה את מיזם ״שמיטה ישראלית״, שפעל להנכיח את ערכי השמיטה בחברה הישראלית באמצעות תוכן, יוזמות חברתיות ורעיונות כמו שמיטת חובות.
כיום קרמר נשואה לשמוליק (מהנדס באינטל), אם לארבעה, ומתגוררת במזכרת־בתיה. היא מנהלת אורח חיים סביבתי מתון ומעשי (למשל הימנעות מכלים חד־פעמיים ושימוש בבגדי יד שנייה), אך מדגישה שאינה קיצונית. לצד פעילות שטח ענפה, היא מלווה בתי כנסת ירוקים, מנהלת קבוצות ווטסאפ של פעילי סביבה (בהן ״בלי פלסטיק בעזרת ה׳״), חברה במועצת האקלים של בית הנשיא, עמיתה־חברה במכון מעיין לפילוסופיה יהודית וקיימות, וכותבת דוקטורט על דתיות וסביבתנות, המתמקד ביוזמות סביבתיות שנולדו בשנת השמיטה.