בחינה ביקורתית של המפלגות בישראל ושל החזון שהן מציעות לאזרח
חלק ג׳: המפלגה האחרונה והפרקים המסכמים
8. עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר
עיקרי התפיסה
עוצמה יהודית מדגישה ביטחון אישי, משטרה, החמרת ענישה, הרחבת רישוי הנשק, ריבונות, מאבק בפשיעה, הקשחת תנאי אסירים ביטחוניים והתיישבות יהודית. היא מזהה בעיות ממשיות של פשיעה מאורגנת, פרוטקשן, חולשת המשטרה, אובדן הביטחון האישי והזנחת הנגב והגליל.
נקודת החוזק
עמדותיה ברורות. הבוחר יודע כי המפלגה תעדיף כוח, אכיפה והרתעה. היא מבטאת את תחושת ההפקרה של אזרחים רבים בפריפריה ובערים המעורבות.
הביקורת
אצל עוצמה יהודית, כוח הוא כמעט תמיד התשובה. המפלגה עוסקת פחות במניעה, חינוך, רווחה, תעסוקה, בריאות ושיקום. ביטחון אישי הוא רק חלק מחייו של תושב הפריפריה. הוא זקוק גם לבית חולים, לרכבת, לבית ספר איכותי, לאוניברסיטה, למקום עבודה, לשכר הוגן ולדיור בר־השגה.
אין למפלגה משנה סדורה בנושאי מיסוי, שכר, זכויות עובדים, דיור ציבורי, השכלה גבוהה או צמצום פערים. משטרה חזקה היא הכרח, אך ללא פיקוח, שקיפות והגנה על זכויות היא עלולה להפוך מכלי להגנת האזרח לכלי שרירותי. הסכנה העיקרית היא טשטוש הגבולות בין מחבל, עבריין, אזרח עוין, מפגין ומתנגד פוליטי. אכיפה היא תנאי לסדר, אך אינה מדיניות חברתית ואינה תחליף לריסון הכוח.
פסק הדין
המפלגה מציעה כוח במקום שבו המדינה נראית חלשה, אך אין לה חזון מלא לחברה שאמורה להתקיים לאחר שהכוח הופעל.
השכלה גבוהה לכל אזרח
הביטוי „השכלה גבוהה לכל אזרח” אינו אומר שכל אדם חייב ללמוד באוניברסיטה או שהמדינה צריכה לממן ללא גבול כל תואר ובכל מוסד. משמעותו היא שכל אזרח המסוגל ורוצה ללמוד לא יימנע מכך בשל עוני, מקום מגורים, מוצא, שפה, מוגבלות או חוסר בחינוך בסיסי.
מדיניות רצינית צריכה לכלול:
● שכר לימוד מדורג לפי הכנסה
● מלגות מחיה ולא רק מימון שכר הלימוד
● מעונות סטודנטים ושכירות מוזלת
● תחבורה ציבורית למכללות ולאוניברסיטאות
● מכינות אקדמיות ללא תשלום
● הכרה שווה בחינוך טכנולוגי ומקצועי
● הרחבת לימודי רפואה, הנדסה, הוראה וסיעוד
● סיוע לסטודנטים שהם הורים
● מסלולים מותאמים לחרדים, ערבים, עולים ואנשים עם מוגבלות, בלי להוריד את הרמה האקדמית
● חיזוק המחקר והגנה על עצמאות האוניברסיטאות
צדק חברתי אינו הבטחה שכולם יקבלו אותה תוצאה. הוא הבטחה שהדלת לא תיסגר בפני אדם בגלל התנאים שאליהם נולד.
השוואה כוללת
המצע הממלכתי ביותר
ישר! של איזנקוט מציגה שיקום מוסדות, שירות משותף, מקצועיות ואחריות. חולשתה היא היעדר הכרעה חברתית, מדינית ותקציבית מלאה.
המצע הניהולי והמפורט ביותר
ביחד של בנט ולפיד מציגה יעדים וכלי ביצוע ברורים יחסית. חולשתה היא האמונה המופרזת שניהול יעיל, תחרות וטכנולוגיה יכולים לפתור גם סכסוכים חברתיים, תרבותיים ולאומיים עמוקים.
המצע הליברלי חברתי ביותר
הדמוקרטים של יאיר גולן מציגים את החזון הרחב ביותר של זכויות, שירותים ציבוריים, פלורליזם והסדר מדיני. חולשתם היא היעדר תמחור, מדיניות מס ושכר מפורטת ופתרון מלא לסתירה המדינית ביטחונית.
המפלגה המנוסה ביותר והמחייבת פחות מכול
הליכוד מציע ניסיון שלטוני, זהות ומנהיגות, אך אינו מפרסם חוזה מדיניות עדכני שעל פיו אפשר לשפוט אותו.
המצע האידאולוגי הסדור ביותר
הציונות הדתית מציעה חזון ברור ושיטתי, אך אינה פותרת את הסתירה בין ריבונות טריטוריאלית, שוויון פוליטי, פלורליזם ודמוקרטיה חוקתית.
המפלגה הרגישה ביותר למצוקה המיידית
ש״ס מבינה את צורכי המשפחה הענייה ומציעה סיוע ישיר. חולשתה היא היעדר אסטרטגיה ארוכת טווח של השכלה, תעסוקה ועצמאות כלכלית.
המפלגה המגזרית ביותר
יהדות התורה מייצגת ביעילות את הציבור החרדי, אך אינה מציעה חוזה חברתי, כלכלי וביטחוני לכלל המדינה.
המצע הכוחני ביותר
עוצמה יהודית מציעה אכיפה, ענישה והרתעה, אך כמעט אינה עוסקת בגבולות הכוח, במניעה ובבניית חברה אזרחית מתפקדת.
ארבע משפחות פוליטיות
על הציר החברתי כלכלי ניתן לחלק את המפלגות לארבע קבוצות עיקריות.
הדמוקרטים וש״ס מדגישות את אחריות המדינה כלפי החלשים. הדמוקרטים מבקשים שירותים ציבוריים אוניברסליים, אך חסרים תוכנית מימון; ש״ס מציעה סיוע ישיר, אך חסרה אסטרטגיית יציאה מעוני.
ביחד, ישר! והליכוד מדגישות עבודה, צמיחה, תחרות והסרת חסמים. ביחד מציגה יעדים ניהוליים; ישר! משלבת אותם בעקרון השירות והתרומה; והליכוד נשען על מסורת כלכלית ותיקה, אך ללא מצע עדכני. שלושתן חלשות יחסית בזכויות עובדים ובחלוקת כוח והון.
הציונות הדתית משלבת שוק חופשי עם השקעה ציבורית נרחבת, אך מפנה חלק משמעותי מן המשאבים למטרות אידאולוגיות ומגזריות.
יהדות התורה ועוצמה יהודית אינן מציגות משנה חברתית כלכלית לאומית מלאה: הראשונה מגינה על מערכת קהילתית חרדית, והשנייה מתמקדת בביטחון, באכיפה ובריבונות.
הממצא המרכזי
כמעט אף מפלגה אינה מציגה יחד:
● יעד ברור להעלאת השכר הריאלי
● מדיניות מס מפורטת
● תוכנית לאומית לדיור
● רפורמה בשירותים הציבוריים
● נגישות אמיתית להשכלה גבוהה
● חיזוק זכויות העובדים
● תמחור מלא של ההבטחות
● מנגנוני בקרה למקרה שהתוכנית תיכשל
הימין מדבר על ריבונות, ביטחון וזהות, אך כמעט שאינו מפתח תפיסה של שכר, דיור, השכלה וצדק חלוקתי. השמאל מדבר על שוויון, זכויות ושירותים ציבוריים, אך נמנע לעיתים מן השאלה הקשה מי יממן אותם ובאיזה מחיר. המרכז מדבר על ניהול, ממלכתיות ויעילות, אך מהסס להכריע בשאלות של חלוקת הון, יחסי עבודה, מיסוי ודיור ציבורי. המפלגות החרדיות מבינות היטב את צורכי קהילותיהן, אך אינן מציעות חוזה אזרחי משותף לכלל החברה.
מסקנה: איזו חברה תתקיים בתוך המדינה?
המחסור במדינאים בעלי השכלה רחבה ותרבות מדינית עמוקה ניכר לא רק ברמת הנאום או הסגנון. הוא ניכר במבנה המצעים עצמם:
● עודף ביטחון וזהות — ומחסור בחברה ובכלכלה
● עודף תגובות למשברים — ומחסור בתכנון לדורות
● עודף הבטחות לקבוצות — ומחסור בתפיסה של טוב משותף
● עודף מאבק על השלטון — ומחסור בשאלה לשם מה לשלוט
מדינאי אמיתי חייב לדעת כי מדינה אינה רק גבול, צבא, דגל, ממשלה ומערכת משפט. היא גם ביתו של העובד שאינו גומר את החודש; של הזוג שאינו מסוגל לרכוש דירה; של הסטודנט הנאלץ לוותר על לימודיו; של הקשיש הממתין לטיפול; ושל הילד שמקום לידתו קובע במידה רבה את עתידו.
המבחן העליון של מפלגה אינו רק כיצד תגן על המדינה, אלא איזו חברה תתקיים בתוכה.
השאלה החשובה איננה רק איזו מפלגה מתארת בצורה המשכנעת ביותר את המדינה שהיא רוצה, אלא איזו מפלגה מוכנה להסביר כיצד תגיע אליה; מי ישלם את המחיר; מה תעשה כאשר תוכניותיה ייכשלו; כיצד תגן על מי שלא הצביע עבורה; ואילו גבולות תציב לכוחה כאשר תשלוט.
כל עוד המפלגות אינן מסוגלות להשיב על שאלות אלה בתוכנית מפורטת, מתוקצבת, אמיצה וניתנת למדידה, הבחירות בישראל אינן מתקיימות באמת סביב השאלה כיצד נחיה. הן מתקיימות בעיקר סביב השאלה מי ישלוט, מי יפחד ממי ואיזו זהות תגבר.
מפלגה שאינה מציעה חזון, תקציב, יכולת ביצוע, אחריות חברתית וריסון עצמי אינה מציגה תוכנית למדינה. היא מציגה מחנה, זהות או שאיפה.
זו עדיין פוליטיקה. זו עדיין אינה מדינאות.
על המחבר
רוני אקריש הוא סופר, מסאי, הוגה ומרצה למחשבה מקראית ופילוסופיה מדינית. מייסד האוניברסיטה העממית החינמית בירושלים ובאשדוד, ומקים החוג להגות המקרא באשדוד. בכתיבתו הוא מנגיש לציבור סוגיות של צדק, חירות, שלטון ואחריות מוסרית.
© 2026 רוני אקריש. כל הזכויות שמורות.