על-פי הגדרתו, נס הוא תופעה יוצאת מגדר הרגיל, המעוררת פליאה והשתוממות. מבחינתמשמעותו תיאולוגית, הנס נחשב כביטוי להתערבות א-לוהית, בניגוד למאורע מתמיה סתם.
וכך כותבת תמר רוס:
הובן הנס בעיקרו של דבר כ »אות » או « מופת » – כלומר, כאירוע יוצא דופן, או אף מדהים,בטבע או בהיסטוריה, הבא להביע מסר דתי כל-שהוא.
אלא שיש להבחין בין נס שעיקר תכליתו היא ראיה, לבין נס שמטרתו היא להציל או להענישבני אדם, כאשר אגב הוא גם משמש כראיה.
מושג הנס הוא מושג פרדוקסאלי: על פי ההגדרה הנ »ל, מדובר בתופעה הנוגדת את חוקי הטבע, ובתוך שכזה רואים בו התערבות רצונית וישירה של הקב »ה. ברם, על פי הגישה המסורתית – וכל מה שייאמר כאן הוא בהתאם לגישה זו – גם חוקי הטבע הם מעשה הקב »ה, ולכן נשאלת השאלה: האם אמנם הקב »ה זקוק « לעבור » על החוקים שהוא בעצמו קבע כדי ש »ישימו לב » לנוכחותו וליכולתו? שאלה נוספת היא איך יתכן שהקב »ה ירצה לעבור על חוקים אלה, הרי זו פגיעה ברצף רצונו ושינוי החלטה – דבר שאינו מתאים לו. וכן נצטרך לדון בעובדה שהיום לכאורה לא מתרחשים נסים ושאין לנו כל ראיה מוצקת שאמנם התרחשונסים בעבר.