התבנית הפטישיסטית קושרת בין התשוקה לבין תחליפיה. מתקיים כאן מצב כפול: חרדה מפני היעלמו של הדבר האמיתי, הטבעי, והרצון להתגבר על החרדה שבגילוי בעזרת עצם מלאכותי ומאגי המתפקד כאלמנט חליפי. פעילות זו מולידה אפקט מיוחד: מצד אחד, היא גוברת על ההיעדר והריק שהמצב הפטישיסטי רומז אליו; מצד שני, עצם הצגתו המוצלחת של התחליף מבליטה את החֶסֶר ואת קיומה של סיטואציה מעוררת חרדה. פטישיזם הוא אפוא מנגנון של המרת אובייקט: מעבר מסיפוק מיידי, טבעי וישיר לסיפוק עקיף, מלאכותי, דומם, שאמור להחזיר לחיים את האובייקט החסר. זהו מצב פרדוקסלי שפותר את שאלת התשוקה ומעצים אותה בו בזמן. בעייתיות זו חוזרת וצצה בדיונים השונים שבהם מופיע המושג. נוכל לעקוב אחריה בדיון הפרוידיאני על הפטישיזם המיני, בדיון המרקסיסטי על « הפטישיזם של הסחורות », בשיח הפמיניסטי על פטישיזם ושאלת ההבדלים בין המינים, בפולמוס על האופי הפטישיסטי של הצריכה העכשווית וכן בדיונים על פטישיזם כאסטרטגיה באמנות ובפילוסופיה בת זמננו.
Jean Baudrillard, 1981