המשמעות הרדיקלית של תפיסתו של יונאס היא כי לאחר שנים שבהן הותקפה התפיסה שדגלה ב’חוק מוסרי טבעי’, ניתן תוך עיון בעולם הביולוגי לחלץ מתוכו משמעויות אתיות, וניתן לגלות יסודות למוסר כבר בטבע עצמו. האדם המודרני לא רק שאיננו נדרש לוותר על האמונה ב’מוסר הטבעי’, אלא נתבע לאמץ אותה כדרך חיים. מכיוון שכל אורגניזם חייב למצוא את הסביבה שממנה הוא חי, משתמע שהאורגניזם מעריך את ה’חיים’ ורואה בהם ערך. מכאן, שכל אורגניזם חייב ‘להכיר טובה’ לסביבה שממנה הוא צומח, אשר מעניקה לו את החיים. צו האחריות המוסרית הגבוהה ביותר מוטל על האנושות ותובע ממנה אחריות לחיים ואחריות לאנושות:
מכיוון שבאדם עקרון המטרה השיג את הישגו המדהים ביותר והמסוכן ביותר בעזרת החופש לקבוע לעצמו מטרות והכוח להוציא אותן לפועל, האדם עצמו נעשה, בשם אותו עיקרון, המושא הראשוני לצו ולאחריות: לא להרוס באופן שבו האדם משתמש בטבע את שהטבע השיג ביצירת האדם (יונס, צו האחריות: בחיפוש אחר אתיקה בעידן הטכנולוגי, עמ’ 129).