מפגש 94: הרב שמואל עוזיאל – מבוא להגותו של עמנואל לוינס | הפנים של האדם, בפנים או בחוץ?

לגשת אל הזולת בשיחה פירושו לקבל את פני המבע [expression] של הזולת, שבו הוא מציף בכל רגע את האידאה שמחשבה הייתה לוקחת ממנו. פירושו אפוא לקבל מן הזולת מעבר ליכולת [גם כישרון] של האני, דבר שמשמעו המדויק הוא: להיות בעל אידאת האינסוף [avoir l’idee de l’infini]. אך פירושו גם: להיות נלמד. … הלימוד אינו מתמצה במילדות [maieutique], הוא בא מבחוץ ומעניק לי יותר משאני מכיל. בטרנזיטיביות הבלתי אלימה של הלימוד מתרחשת האפיפניה עצמה של הפנים. [אפיפניה: מקור המונח ביוונית, ופירושו « הופעה », « התגלות ». הנצרות אימצה מונח זה ומציינת בו את חג
הופעתו של ישו בעולם ו »התגלות » האל בדמותו. לוינס הופך את המונח התאולוגי לקטגוריה
אתית. ה »אפיפניה » של הפנים לא תהיה ה »התגלות » שלהן כדבר הניתן לראייה ומכאן לידיעה,
אלא הצבתו של האחר מולי, פנים-אל-פנים.]