האדם ניחן בשכל ובתבונה, והוא חופשי להחליט על דרכו. תפיסה זו מבוססת על ההומניזם שהחל בתרבות הרנסנס ושהעמיד במרכז את האדם, הדגיש את עליונותו על כל היצורים האחרים והכיר בזכות הבחירה החופשית של כל אדם ואדם. נראה שתפיסה זו, המדגישה את מרכזיותו של האדם ואת חירותו, משכה את לבם של יהודים רבים וקירבה אותם אל תנועת ההשכלה. תנועת ההשכלה הצמיחה מחשבה מדינית-כלכלית חדשה, שעוררה בקרב היהודים ציפיות לשינוי ביחסם של בני אירופה אליהם. המשכילים דגלו בעיקרון כי « יש להעריך בני אדם לא לפי השתייכותם הדתית אלא לפי התועלת שהם מביאים למדינה », ולפיכך גרסו כי יש למצוא דרכים שבהן יהיה אפשר « לתקן את היהודים » ולהביא לשילובם בחברה האירופית.