אָפוֹרִיזְם של רוני אקריש

לעתים קרובות פרי העיוורון של האדם, לאור מציאותו שלו, נובע מאי ספיקה מוסרית. לו רק האדם היה רוצה לרכוש דעת ובינה על מנת להפוך לאדם אחראי, מספר מצבים מסוכנים, מעולם לא היו יכולים להתרחש
בימינו אנו, עדים לחוסר מודעות, הגורם לאנשים רבים לסרב לחבוש את המסכה או אפילו מגוחך יותר, ללבוש אותה מתחת לסנטר
פעילים אלה פועלים מבלי לקחת בחשבון את השלכות מעשיהם, הם נראים לי כיצורים זדוניים, מעין אישים בינוניים, הייתי אומר אפילו נבזים וחסרי אחריות ברשות עצמם
לאן נעלמו שיעורי האזרחות שלנו, אלו שחינכו ובנו את כולנו לקראת אחריות קולקטיבית?
עלינו ללמוד, להבין וליישם את הצדק והחוק, ליצור סביבה חברתית מועילה ולשפר את עצמנו מעבר לטוב והמטיב ביותר.
כל עברה קולקטיבית נגד הסביבה האנושית חייבת להיענש בסנקציות ללא ערעור ובהתייחסות לחומרת המעשים.
אף אחד לא יכול להכיל פגיעה, איבה ורוע, עלינו לשפוט ולבלום את האדישות הזו, את הרפיון הזה, שניהם יחד יגרמו לתופעות לא ראויות ובלתי מוסריות.
לפני מצב כה מתפרץ ואלים, סימני האזהרה חושפים את התסמינים הקשים ביותר: בלבול, סטייה, הידרדרות, אלימות מיותרת וכו’…
עיוורון מוסרי מצער, כאילו מצבי נפשם נכבו לנצח, לא עוד רגשות, התעלמות מהסבל, מהקושי, מהסכנה הנובעת מאשמתם האישית כלפי אוכלוסייה חפה מפשע, מי אלו, איך אפשר?
ה’חופשי’ שנזרק על פנינו מדאיג אותי ממש, אני מגדיר את מצפוני באמצעות הביטוי הטבעי של התנהגויותיי, ההבנה שלי שייכת לאוצר מילים הנקשר תמיד לאחריות ותחושת הרצינות. ערנותנו חייבת להיות זו של הש »ג הבודק והסורק, הוא תמיד מאוים בנמנום, מכיר היטב את מלכודות הרשלנות והחוסר אחריות.
לסיום הייתי רוצה לומר שיש קשר בין מצפון מוסרי לבין מצפון נפשי: אין לנו זכות להטעות את עצמנו, החלום המתירני הוא בוודאי לא המציאות של כאן ועכשיו.
מי שרואה בפנטזיות שלו עצמו מציאות אמתית, יאבד במהירות את סדר העדיפויות מכיוון שהוא מתעלם מן הכללים הבסיסיים של השכל הישר.
העולם במהותו שייך לאדם עם אמת וצדק תהומי, הפזיזות וחלומות הפנאי לא יכולים להיהפך לקיום אותנטי.
כיום החלום ללא מסכה אינו מציאותי, אך אנו יכולים לשנות את קיומנו, אם נרצה, מחר חלומי אחר עבור כולנו!
רוני אקריש