כשנוטעים עץ, שמים באדמה זרע או שתיל שאין ממנו כל תועלת בשלב הראשון. המחשבה באותו רגע היא מחשבה על העתיד. היא תכנון עתיד טוב יותר, וויתור על גרעין קטן שאפשר והיה נאכל כעת, לטובת עץ גדול שיצמח ממנו ויפרנס את הדור הבא אחרינו.
החורף בכלל וט »ו בשבט בפרט מלמדים אותנו על הצורך בהתכנסות. בהסתכלות עומק, בבניה עמוקה של משהו שיועיל לעתיד.
בפרט בדור שלנו, שעסוק כל-כך בבנייה עכשווית שמשתנה כל שניה, הנגיעה בטבע האמיתי צריכה להזכיר כל הזמן את הקשר בין הדורות. את התרומה שלנו להמשך חיי העולם. לדורות הבאים.