פטפטת וקשקושי המדיה מאת רוני אקריש

ה « Pamphlet » בצרפתית: היא פרוזה קצרה שתוקפת, מאשימה, עושה פרודיה או משמיצה כוח, מוסד, אדם או רעיון, תוך שימוש בנימה אירונית, תוקפנית או אלימה.
ה « Logorrhée »: פטפוט בלתי נדלה וסרק; צורך, שאין לעמוד בפניו, להתבטא, הנצפה במיוחד במצבי התרגשות של הפרעות נפשיות מסוימות. נכנה זאת בשם « בריחה של רעיונות » אותה הסטה התמידית של נהירה נפשית, ו « לוגוריאה », אותה זרימה פרועה ורצופת הערות נלוות.
יצורים אלו, הנגועים בפתולוגיה זו, חותמים מדי יום על מאמר במערכת העיתונות הכתובה; הם מעבירים טור בכל בוקר בערוץ הרדיו. הם תופסים את ערוצי הטלוויזיה הגדולים – והקטנים; כל שבוע, כל יום, או אפילו כמה פעמים ביום. ספר חדש, אולי פרי עטם, לרוב בינוני, מתפרץ בזולות בחנויות הספרים. אלו המנחים את ה »דיונים » בערוצי הטלוויזיה הם אינם, מי יודע מה, קודקודים הוגים הסוברים והתוהים, אלא פעילים, של מערכת עם אג’נדה מסומנת, הנושאים את עיניהם בחרדת קודש באחוזי הצפיות! פוליטיקה היא טרגדיה אנושית והתקשורת עושה מזה עינוג תעמולתי, תעודת עניות למדיה הכה דרמטית, מנופחת ומרוצה מעצמה .התקן נקבע על ידי הנהלת הערוצים והמפרסמים המרכזיים, בעל המאה ואי לכך, בעלי הדעה. הם משמיעים בצורה חדה ועוינת מה « שנוי במחלוקת », מה « מקובל » או « לא מקובל ». « עיתונאים המערכתיים », פקידי הטכנוקרטיה, אינם מומחים דגולים, אך יש להם מה לומר על (כמעט) הכול, ועל הכול, הם רוצים להביע את דעותיהם. לשתוק ולשמוע עד הסוף אינו הצד החזק והעילאי שלהם. לעורך כל שעות היום, הם מעבירים למאזין-קורא-צופה-אזרח את הערותיהם החלולות או ההזויות על העולם כפי שהם מבינים אותו וכפי שהם היו רוצים שיראה. למרות היותם, לדבריהם, מאוד רגישים וחושניים לחברה ולאדם, כולם אומרים (כמעט) אותו דבר ובכל (כמעט) התחומים, אם על החיים הפוליטיים, המשבר הכלכלי, טרור, בעיות חברתיות, שאלות בינלאומיות וכו’. הם מפגינים כל הזמן שהם לא שייכים לשום « מיינסטרים » פוליטי – למרות היותם הנציגים המהוללים ביותר של הקונפורמיזם האינטלקטואלי. הרחק מן הידיים הקטנות של העיתונות, « העורכים האדונים » ישבו את עצמם כסלטה ושמנה האצולה התקשורתית, כשמנת בתוך שמנת הנעולה בקפידה. כאן אתה נכנס רק באמצעות חברים המשתפים פעולה מזמן עם ה »big brother » ולאחר שתציג את האישורים הנדרשים והמתאימים לחברה ה « אורוולית ». נזכור ולא נשכח שאתה צריך להשתלב בתבנית של דבקות מלאה בדוגמות הליברליות של העכשוויות הפרוגרסיבית. לאחר שקראו באדיקות שאין אלטרנטיבה ל « דת המדיה » המוחלט של שוק האינפורמציה משלהם – זו של השועל המשוחרר בלול התחרות ה »חופשית והבלתי מעוותת »… איתם אנו רואים סטנדרטיזציה של מידע שבה מפתה לראות, במציאות, את ניצחון הדיסאינפורמציה. אנחנו לא צריכים לחשוב יותר, מקורות המידע זהים, כל כלי התקשורת אומרים וחוזרים על אותו דבר שוב ושוב: זהו דקלום מכני של מילים, משפטים, מושגים שמשמעותם לא הובנה או הוטמעה בצורה גרועה, בואו נקרא לזה: ליטורגיה תקשורתית. לכן אנו מוצפים במידע שוטף בצורה כזו שאיננו יכולים עוד להקדיש זמן לחשיבה ביקורתית, וגם לא לקחת את הזמן כדי לאמת את האלמנטים שנחשפו על ידי השוואה בין המקורות האפשריים השונים. המציאות מנופה באופן שיטתי דרך רשתות הנורמה של מה צריך להיות החזון הנכון של הדברים. העתיד שלנו טמון בהיותנו עצמנו באופן מלא. הבעיה העיקרית היא שלאנשים אין אידיאלים, אין להם את רמת התודעה שמתלווה באופן טבעי לחופש הנפש, יש להם רק צרכים לספק! בתנאים אלו, אנו יכולים להיות בטוחים שאחרים יחליטו עבורנו מה יהיו חיינו, כלומר הישרדות תוך המתנה לחיסול ברגע שאנו לא נשרת יותר את האינטרסים של המערכת… ומתוך מניפולציה אנו בהכרח נהיה מניפולטיביים בתור! הגיע הזמן להתעורר ולהפוך לאזרח נאור ולהיות בורר משלנו בכל ענייני חיינו והחברה שלנו.