אתה יכול לשבור שרשראות… ועדיין להיות אסיר. אפשר להפיל מדכא… ולהיכנע לאחרים. אנחנו יכולים לצאת ממשטר רודני… תוך שמירה על רפלקסים של עבדות (מומחיות יהודית). חרות איננו עובדה פוליטית. איננו גזרה, איננו תאריך, איננו אירוע היסטורי. אלא אימון, דרישה, התעוררות.
בני האדם חוגגים את שחרורם אך השאלה שנשכחת לעתים קרובות מדי היא החשובה ביותר: מה אנחנו עושים עם החרות שמוענק לנו? החרות, אם אינו ניזון, הופך לקפריזה. אם לא מעיינים בו, הוא הופך לריק ולשווא. אם הוא אינו קשור לאחריות, הוא הופך לכאוס. ההיסטוריה מלאה במדינות « משוחררות » שחזרו לדיכוי, של בני אדם « משוחררים » – אשר משמידים את עצמם.
כי האדם יכול להיות משוחרר ממשהו (מן הכלא…) מבלי להיות משוחרר למשהו (לעצמאות ולריבונות). החברה המודרנית מערבבת בין חופש להיעדר כפיות. האדם החופשי באמת אינו זה ש »עושה מה שהוא רוצה », אלא הוא זה שיודע מה הוא רוצה, ולמה. חופש איננו סירוב לגבולות אלא היכולת לבחור חוקים משלו, להיות המחבר של חייו.
שפינוזה אמר זאת בתוקף: « אדם חופשי הוא מי שפועל על פי התבונה. » החופש הוא אפוא צלול, תובעני, מובנה. הוא דורש מחויבות לאמת, לצדק, לטוב. העולם העכשווי שופע חירויות שטחיות: חופש לצרוך צרכנות, להיחשף ברשתות אך לא לתקשר באמת ובתמים פנים אל פנים עם האחר. מעטים שואלים את עצמם:
האם אני חופשי ביחסים שלי עם הזמן? הקהילה? הפחד? הדיבור? האם אני חופשי לשתוק? חופשי לאומר לא? חופשי להתנגד לרגש קולקטיבי? חופשי לחשוב נגד הזרם? חופשי לבחור ייעוד במקום לסבול הדוגמה? חופשי אמיתי אינו מחמיא סתם, הוא מחויב לאמתותו, הוא מפסל את עולמו, הוא מרומם את עצמו לפסגת העצמיות. חופש אינו מולד הוא נרכש במאמץ רב ובהתמדה, הוא דורש ערנות, ראיית הנולד, טורח. הוא נבחן בכל בחירה, בכל ויתור, בכל נאמנות. חנה ארנדט אמרה:
« החופש לעולם אינו שביר יותר מאשר בזמן שהכל נראה מותר. »
לכן עלינו להתנגד לפיתויים הקלים של העבדות העדינה, לדיקטטורה של נוחות, לאשליית החופש הנמסר באופן ישיר לביתנו. עלינו ללמוד מחדש כיצד לחשוב בחופשיות, לדבר בחופשיות, לבחור בחופשיות, היסוד טמון בעצם המחשבה הביקורתית! לא למען עצמנו בלבד – אלא בשם עולם מכובד יותר. המניפסט הזה אינו נוסטלגיה לעבר, וגם לא חלום מופשט. זו קריאה לחזור לחיים. להפסיק לבלבל בין חופש ופיזור. ללמוד מחדש את גדולתה של הבחירה, של העמידה במילה, של ההתחייבות. להבין שהאדם החופשי אינו זה שדוחה שלשאלות, אלא זה שיודע את משקלם – ומחליט ,בכל זאת, לשבור אותם. עת השחרור הוא בן רגע, החופש הוא דרך והדרך הזאת מתחילה כאן ועַכשָׁיו. אני מסרב להפוך לאוטומט, לציית לדוגמות, להיות קורבן של פולחן חילוני או דתי. אני קם, אני מתמרד, אני מדבר, אני מפגין, אני מעז לומר את האמת של האני הכי עמוק שלי. כי עם חופשי הוא עם שחושב ואדם חופשי הוא אדם שיודע שהוא אחראי לחירות שלו.