לתודעת גורל משותף נדרשת, אם כן, זיקה הדדית בין יעוד ערכי משותף מצד אחד, לבין קיום ממשי משותף, עד כדי נישואים משותפים מצד שני. כאן נוצרה תפנית: בפתיחת קשרי הנישואים לשבטים אחרים, נפתח פתח לרקמת מערכות קשרים חוצות מחיצות של זרות ואחרות. זו תפנית המחוללת את הזיקה הדינמית שאינה ניתנת להתרה: בין רוח לחומר, בין חזון לדרכי קיום, בין יעוד משותף לבין גורל משותף, בין אחדות לאומית הנותרת כרעיון מופשט, לבין צורות קיום חברתיות בעלות ממשות מאחדת, ועדיין, למרות האחדות שהושגה לרגע בתום המלחמה, מהדהדת בסיום הספר ההכרזה: ”בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה“ (שופטים כא, כה).
previous post